הבלוג

איך הפכתי בעיה למטרה?

פורסם בתאריך: 02.02.23

"כל בוקר אותו הדבר, אני מעירה אותה ברוגע, היא לא קמה. תוך כמה דקות המצב מגיע מאפס למאה.
היא צועקת, אני צועקת חזרה, היא מתוסכלת ואני מאוכזבת.
אנחנו נמצאות בתוך מעגל שחוזר על עצמו בוקר אחר בוקר.
אני מרגישה בדרך ללא מוצא."

מה עשיתי?                                          

א. בחרתי התנהגות אחת אשר הפריעה לנו וגם כזו שסיכויי ההצלחה שלה גבוהים והגדרתי:

מצב מצוי: היא לא מתעוררת בזמן וכל שלב בהתארגנות אורך יובלות.

מצב מצוי: היא מתעוררת בזמן ומתארגנת באופן עצמאי.

                           

ב. קיימתי עם הבת שלי, בת העשר, שיחה רגועה ובה עלו הנושאים הבאים:

  • "איך נראה הבוקר שלנו" ועד כמה זה לא נעים לשתינו – בנקודה זו היתה לנו הסכמה.
  • הצגתי לה איך הייתי אני רוצה לראות את הבוקר שלנו ומה כולנו נרוויח מכך – גם כאן היתה לנו הסכמה.
  • שאלתי אותה, מה יכול לעזור לה בשלבים השונים של  ההתארגנות. היא ביקשה, למשל, להיעזר בשעונים מעוררים, לסמוך עליה ולהניח לה לקום באופן עצמאי. – כאן זה הצריך ממני ללמוד לשחרר.
  • קבענו את שגרת הבוקר וחילקנו אותה למיני משימות:
    התעוררות בזמן, צחצוח שיניים, לבישת הבגדים, ארוחת הבוקר ויציאה מהבית.
  • "אני ממש מעריכה את המאמץ שעשית היום כדי לקום בזמן, אני יכולה לסמוך עליך".
    הקפדתי לתת משוב חיובי מידי אחרי כל צעד. את המשוב נתתי עם התלהבות וע"י תיאור של ההתנהגות הרצויה שבוצעה גם אם לא בוצעה כפי שהייתי רוצה – הארתי בזרקור על ההשתדלות ועל הדרך.

 

ג. מעקב ובקרה

  • יחד בנינו טבלת מעקב שבועית. האחריות שלה היתה לעדכן את טבלת המעקב אחרי כל שלב במשך הבוקר. כך יכלה לראות מה הצעד הבא וקיבלה אחריות – המסר הוא שאנחנו סומכים עליה.
  • סיכמנו מה יהיו החיזוקים שתוכל לקבל כאשר ביצעה כל שלב כזה בהצלחה. למשל, על כל שלב שבוצע והושלם בזמן, סיכמנו שתקבל 10 נקודות זכות.
    בסיכום השבועי סוכמים את סה"כ נקודות הזכות וקיבלה בונוס לדמי הכיס ביחס לכמות הנקודות שנצברה.
  • סיכמנו גם על התוצאות ההגיוניות:
    במקרה של התארכות משך ההתארגנות מעבר למתוכנן, עליה להגיע לביה"ס באופן עצמאי.
    במקרה שלא תלך כלל לביה"ס, עליה להשלים את כל החומר ולכן לא יהיה זמן למסכים באותו היום.

 

מה עוד?

הפעלנו את התוכנית על התנהגות מצויה אחת שהפריעה לנו ושהיו לה סיכויי הצלחה גבוהים. רק לאחר הטמעה מלאה של ההתנהגות בהתארגנות הבוקר, עברנו לשינוי של התנהגות בהכנת שעורי הבית.

הסוד הוא סבלנות, עקביות והתמדה של שני ההורים כי שינוי לא קורה ביום אחד.

רונית גויכמן

מאמנת אישית מוסמכת מכון
אדלר, בוגרת התמחות
באימון אישי וליווי הורים
לילדי קש"ר בשיטתECC
ובוגרת תכנית התמחות
באימון אישי ומשפחתי
לבעלי הפרעות קשב
AD(H)D אוניברסיטת
.בר-אילן

לקבלת תוכן נוסף,
הצטרפו לניוזלטר

לשיתוף הכתבה

השארת תגובה

כתבות נוספות שיכולות לעניין אתכם

דילוג לתוכן