הבלוג

אירוע אחד – שלוש חוויות שונות – ילדת הקש"ר, אחותה ואני

פורסם בתאריך: 23.10.22

אמא !!!! היא לא נותנת לי לראות טלוויזיה, זה תורי עכשיו!

אמא !!!! היא הרביצה לי, צבטה אותי! תגידי לה!

אמא !!!! היא התחילה! היא פירקה לי את הפאזל!

אמא !!!! את תמיד מוותרת לה והיא יודעת את זה, נמאס לי כבר אני שונאת אותה.

בום!

אירוע אחד – שלוש חוויות שונות.

החוויה של יעל – כועסת עלינו כהורים על כך שאנחנו נוקטים איפה ואיפה בינה לבין אחותה.

כלומר, מאפשרים לאחותה להיות חסרת גבולות, מוותרים לה ודורשים ממנה פחות. הרבה פחות.

היא מרגישה באופן קבוע מקופחת מצד אחד ומצד שני, נדחקת לתוך תפקיד קשה וכובל לא פחות של "הילדה הטובה".

לעומתה,  רותם – בנוסף לתסכול שחוותה עקב הפרעת הקשב שלה היא מרגישה תחושת נחיתות ותמיד משובצת בתפקיד "הבעייתית" בעל כורחה.

החוויה שלי – אין לי יכולת להכיל את זה יותר ובראש שלי עוברת רק מחשבה אחת: "תעצרו את העולם, אני רוצה לרדת". תחושת אשמה וכישלון.

אחה"צ טיפוסי מהרגע ששתיהן חוזרות מביה"ס מגיע הטלפון הראשון. וזה נמשך גם אל תוך שעות הערב.

אולי גם בבית שלכם?

איך מתמודדים?

  1. אחים רבים, מריבות בין האחים מאפשרות שכלול מיומנויות כמו פתרון קונפליקטים, מו"מ ולעמוד על שלך.
  2. תפקידנו כהורים להישאר ניטרליים ולכן לא נתערב למרות שזה מאוד קשה.
  3. יש לקבוע מדיניות מתי כן מתערבים. למשל: כאשר משפילים ו/או כשמרביצים ניתן לומר למשל: "אתם אחים, אני סומכת עליכם שתסתדרו. אני לא מתערבת יותר אלא אם יש פגיעה, אז אני פשוט אפריד ביניכם".
  4. לבצע תיווך מילולי: הצהרת כוונות ופעולה – בעת ההפרדה נציין כי עכשיו כל אחד הולך לחדרו ולאחר שכולם נרגעים נרצה לשבת ולשוחח על מה קרה. מומלץ לתרגל יותר שאלת שאלות ופחות הטפת מוסר או פתרונות שלכם. למשל, שאלו את הילדים איך הם מציעים לפתור דילמה דומה בפעם הבאה.

כשהילד צעיר ומרביץ משקפים ומסבירים: "אני מבינה שאתה כועס/מתוסכל אז אתה יכול להכות בכרית או בדובי אבל לא מרביצים ל….

  1. רצוי להתבטא בשפה חיובית ולהתייעץ עם הילד לגבי הגבול. לאי קיום הכללים יש תוצאות טבעיות והגיוניות. למשל, אם הילד יכול להגיע עצמאית לביה"ס אז נאמר: "אבדנו זמן יקר במריבה לכן לא אוכל להסיע אותך ותלך ברגל (גם במחיר של איחור)" – זו תוצאה הגיונית שמלמדת את הילד כי לכל בחירה יש תוצאה והוא לוקח עליה אחריות (זה לא עונש).
  2. חשוב לזכור כי הילד זקוק לסדר, גבולות ועקביות לשם תחושת ביטחון. כל אלו מאפשרים לו חופש אישי ורגשי.
  3. דוגמה אישית של ההורים ותקשורת, תקשורת, תקשורת.

תמיד בכל גיל, בהתאם לגיל – מחד, לדבר, לשתף, להתייעץ ולהכיל.

מאידך, לשמור על הכללים והגבולות בעקביות מבלי לוותר כי הוא מנדנד, או כי אין לנו כוח להתמודד, או כי אנחנו ממהרים, או כי לא נעים וכן הלאה.

רונית גויכמן

מאמנת אישית מוסמכת מכון
אדלר, בוגרת התמחות
באימון אישי וליווי הורים
לילדי קש"ר בשיטתECC
ובוגרת תכנית התמחות
באימון אישי ומשפחתי
לבעלי הפרעות קשב
AD(H)D אוניברסיטת
.בר-אילן

לקבלת תוכן נוסף,
הצטרפו לניוזלטר

לשיתוף הכתבה

השארת תגובה

כתבות נוספות שיכולות לעניין אתכם

דילוג לתוכן