הקדמה:

האם גם לכם יש את התחושה הזו? אתם מדברים ומדברים וכלום "לא נקלט" יש רק כעס וצעקות?

שמתי לב כי הורים המגיעים אלי לקליניקה, מתקשים מאוד לנהל דו-שיח פתוח עם הילד שלהם.
לרוב, הילדים שלכם הודפים כל ניסיון לניהול דו-שיח מהידיעה כי הנה מגיעה עוד הטפת מוסר.
ואנחנו אכן מטיפים מוסר או מחלקים פקודות. חשוב לי לציין כי אין באמירה זו משום ביקורת או שיפוט.
כולנו עומדים בפני אתגרים לא פשוטים עם הילד שלנו בעל הפרעת הקשב וקשה לנו למצוא את הדרך כיצד לתקשר עם הילד.

לכן, אני רוצה להציע לכם את כללי התקשורת המקרבת.
מטרת התקשורת המקרבת היא לאפשר מקום בטוח עבור הילד שלכם, ליצור אמון ביניכם לבינו וע"י כך לבנות תשתית של מערכת יחסים מכבדת, פתוחה ומשתפת.
ביסוס מערכת היחסים באמצעות התקשורת המקרבת מאפשרת לכם לבנות את הסמכות ההורית שלכם כהורים פרואקטיביים.

מפאת חשיבות הנושא, החלטתי לכתוב את המאמר או בעצם את המדריך המקיף על ניהול תקשורת מקרבת עם הילדים.
ממליצה בחום, לקרוא אותו בחלקים ואף לחזור עליו מספר פעמים.

אחד הצעדים הראשונים בתהליך הליווי איתי, הוא לבסס את כללי התקשורת המקרבת.

מה תפגשו במאמר?

1. שלושה כללים בסיסיים של התקשורת המקרבת
2. כלי התקשורת המקרבת: הקשבה, שיקוף, אמפתיה, הגדרת מטרות, סיעור מוחות, משא ומתן, העצמה
3. דוגמה לשיחה בתקשורת מקרבת
4. תרגיל
5. ריכוז של כמה כללים פשוטים של 'כן לעשות' ו -'לא לעשות'
6. סיכום
7. שאלות לחשיבה

1. כאשר אני מדברת על תקשורת מקרבת, אני מדברת על 3 כללים בסיסיים:

• כל שיחה אני מתחילה עם שיתוף ושיקוף של איך אני רואה את הסיטואציה מנקודת המבט שלי, מהי החוויה שלי, איך אני מרגישה בסיטואציה ומה אני מבקשת.
• תמיד מציגה את הנושא מהכיוון החיובי. ללא ביקורת, ללא שיפוט.
• הופכת תלונה לבקשה.

2. מהם כלי התקשורת המקרבת?

א. שלוש רמות ההקשבה:

הקשבה ברמה 1
שומעת את הנאמר אך עסוקה ב:
לחשוב על "מה המשמעות של הנאמר עבורי", מה התשובה שאני אתן ומה אומר לי הקול הפנימי שלי.

הקשבה ברמה 2
אני מקשיבה למידע הנאמר בשיחה.

הקשבה ברמה 3
הקשבה עם אמפתיה והכלה, הפעלת אינטואיציה, סקרנות ורמת מודעות גבוהה עם כל החושים.
אני שמה לב לשפת הגוף, לדימויים בהם הילד שלי משתמש, למחשבות שלי, להשפעה של השיחה על הילד שלי ועל מערכת היחסים שלנו.

אנחנו נשאף להקשיב לילד שלנו ברמת הקשבה 3.

ב. שיקוף:

זהו תיאור חוזר של הנאמר ע"י הילד שלי, במילים שלי.
אני רוצה לוודא עם הילד שלי שאכן זה מה שנאמר ולזה הייתה הכוונה. אני גם רוצה להעביר לו את התחושה שאכן אני מקשיבה לו.

ג. אמפתיה:

שיקוף חוזר של הרגשות.
אני משקפת לילד שלי שאני מבינה את הרגשות שלו.
"אני מבינה שקשה לך כשאני…. אני כאן בשבילך ויש לי את כל הזמן שבעולם…" או
"אני שמחה ששיתפת אותי, זה מצביע על בגרות…".

ד. ניסוח מטרות – "סוף מעשה במחשבה תחילה":

כאשר אנחנו מתכננים טיול, אנחנו נרצה תחילה לדעת לאן נרצה להגיע ורק אז נוכל להתחיל לתכנן את מסלול הטיול.

לכן, אם אנו רוצים להשיג משהו עלינו לזהות מהי השאיפה שלנו, לנסח אותה ולהגדירה כמטרה.

על המטרה מנוסחת בשפה חיובית, בעלת פעולות מוגדרות הנדרשות להשגת המטרה, ברת מדידה, ריאלית וגם מוגדרת בזמן.
כמו בתכנון טיול, מגדירים את המטרה של הטיול ואת היעד הסופי ואז מתחילים לפרוט לתתי יעדים בדרך. למשל מה עושים ביום הראשון, ביום השני וכו'.

לכן, מומלץ להגדיר מטרת על ואז להגדיר את הפעולות שיעזרו לנו להגיע אל המטרה.

שאלות היכולות לסייע בבואנו לנסח את מטרת העל:

• מה בדיוק הינך רוצה לעשות?
• מה תהיה ההרגשה בהגיעך אל המטרה?
• מה עליך לעשות על מנת להשיג את המטרה?
• מה עלול להפריע לך בהשגת המטרה?
• איך ניתן להתגבר על המכשולים?

ה. סיעור מוחות:

אני מבצעת עם הילד שלי חשיבה משותפת על מנת, שנוכל למצוא יחד פרשנויות/אפשרויות/פתרונות נוספים או אחרים להתמודדות במצבים שונים.
היתרונות: שיפור התפקוד הניהולי – גמישות מחשבתית וסיכוי גבוה יותר לשת"פ שלו, עם פתרון שהוא הציע.
הנה דוגמה
הבת שלי רבה עם ילדה אחרת. מומלץ לשאול:
איך את רואה את מה שקרה היום?
מה חשבת?
בואי נחשוב ביחד. אני אציע אפשרות ואת תציעי אפשרות אחרת עד שנגיע ל…
מה אפשר היה לעשות אחרת?
נחשוב יחד על האפשרויות לתגובה אחרת וכך נקבל תוכנית אלטרנטיבית לאירוע כזה או דומה.

ו. משא ומתן:

אני מאפשרת לילד שלי לנהל איתי משא ומתן כאשר ברור לי, מהם הנושאים עליהם אני מוכנה לנהל עליהם משא ומתן.
בנושאים אלו, מותר לו להתנגד ולנסות לשנות את בקשותיי.
כאשר אני מנהלת משא ומתן איתו, אני תמיד שואפת להגיע איתו לפשרה.
כך אני עוזרת לו ללמוד את מיומנות המשא ומתן בתקשורת מכבדת ואני מלמדת אותו להגיע ולקבל פשרה.
כלומר, העולם אינו רק שחור ולבן אלא מורכב מהרבה צבעים ואפשרויות.

ז. העצמה = עידוד:

חיזוקים המצמיחים בילד שלי תחושת מסוגלות, ערך ומשמעות. כאשר, אני רואה את הילד שלי כאדם יצירתי, מיוחד וכבעל חוזקות – כך גם הוא רואה את עצמו.
על העידוד להיות ספציפי, אותנטי, קשור לערכים אותם נרצה להנחיל וגם קשור להתנהגות/פעולה/תכונה.
העידוד אינו שבח.
האתגר הוא לראות את החיובי ולשדר אנרגיה חיובית במהלך כל היום גם כאשר, לכאורה, יש התנהגות שלילית במרבית מהיום.
הנה ארבעת הסוגים של העידוד להגברת הביטחון העצמי.

• הוקרת השמירה על כללי התנהגות
  דוגמה: הבת שלי ואחותה צופים יחד בטלוויזיה – "אני מעריכה את זה שאתן לא רבות, שמרתן על הכלל".
• הוקרה על פעילות
  דוגמה: "שמתי לב, שהתחלת לעשות את שיעורי הבית".
• הוקרה על ערכים ותכונות
  דוגמה: היא סידרה את החדר (גם אם ביקשתי ממנה מספר פעמים): "אני רואה שלקחת אחריות כאשר סידרת את החדר.

3. דוגמה לבקשה בתקשורת מקרבת – לסדר את החדר:

המצב המצוי:

חפצים על הרצפה, בגדים נקיים ומלוכלכים בערבוביה זרוקים בחדר, שולחן כתיבה מבולגן, מיטה לא מסודרת, אין ארגון חפצים לקראת הבוקר, אין עזרה בסדר ונקיון של החדרים האחרים, סירוב ו/או מענה חצוף או התפרצות כאשר מזכירים את הנושא.

המצב הרצוי:

חפצים מסודרים פעם אחת ביום ויסודי יותר פעם אחת בשבוע, הבגדים המלוכלכים בסל הכביסה והנקיים בארון או בסל גדול אחר, סידור שולחן הכתיבה פעם ביום, סידור המיטה בבוקר, הכנה של "בסיס המראה" של כל מה שצריך לקחת בבוקר במקום אחד קבוע, סיוע בסידור החדרים האחרים על פי בקשה, מענה מכבד וחיובי.

השיחה בתקשורת מקרבת

ההורה: אני רוצה לשתף אותך שחשוב לי כי החדר שלך יהיה מסודר ושתשמור על הבגדים והציוד שלך. אני באמת לא רוצה לריב על זה כל הזמן, לצעוק ולהעניש.
אני גם יודעת שלך זה לא ממש מפריע ובכל זאת, אני רוצה שנשב כמה דקות ביחד ונמצא יחד פתרון משותף.

הילד: זה החדר שלי ואני אעשה בו מה שאני רוצה…. מה איכפת לך? גם אצל החברים שלי זה המצב ואפילו יותר גרוע ולהם ההורים שלהם לא מציקים.

ההורה: אני מבינה שאתה חושב כי מיותר לנקות ולסדר את החדר ושזה המצב גם אצל החברים שלך ושם ההורים לא מציקים להם. אבל לי זה חשוב כדי שתוכל להיות עצמאי ואחראי כאשר לא תגור בבית. לכן, חשוב לי להקנות לך הרגלים חדשים.
אני ממש מבינה שזה קשה לך ולכן אני מוכנה לעשות איתך הסכם. מה יכול לעזור לך לבצע את המטלה "המעיקה" הזו?

הילד: אני לא יודע…

ההורה: אולי טבלה של סדר הפעולות שצריך לבצע? אולי תרצה שאני אזכיר וגם אעזור לך כשתבקש עזרה? רוצה לנסות?

הילד: טוב, בסדר.

ההורה: מתי ביום יתאים לך לסדר את החדר? ומתי יתאים לך לעשות סידור יסודי? איך תרצה שאני אזכיר לך?

בסוף השיחה, רצוי לבקש מהילד לחזור על ההסכמות.
בפעם הראשונה להזכיר לילד לסדר כפי שסיכמתם, לשאול אותו האם רוצה עזרה.
בכל פעם שהילד עמד בהסכמות (גם אם לא ב – 100%) לעודד על הפעולה, על הערך, על ההשתדלות באופן אותנטי וקטן.
למשל, "אני ממש רוצה לשקף לך כמה שאתה בוגר ואחראי שהשתדלת כל כך לסדר את החדר, אתה יכול להיות מאוד גאה בעצמך".

4. תרגיל הדיאלוג

• עליך לדמיין שיחה עם חבר/ה קרוב/ה. מהי הציפיה שלך בשיחה כזו? המאפיינים הבולטים הם: הקשבה מלאה, אמפתיה, סקרנות אמיתית, שיחה בגובה העיניים וללא שיפוט.
• עליך לקבוע זמן פרטי עם הילד שלך. זמן בו שניכם פנויים פיזית ורגשית לניהול דיאלוג. יש לדאוג מראש שדבר לא יפריע לזמן איכות זה (אחים קטנים, טלפונים, בן זוג, חברים וכו').
• את הדיאלוג יש לנהל בסביבה נעימה לשניכם לכן, מומלץ להחליט יחד על זמן ומיקום הדיאלוג.
• עליך לנהל את הדיאלוג על פי כללי התקשורת המקרבת. לשאול שאלות פתוחות, סקרניות ומבלי להתווכח ולסתור את התשובות. יש לאפשר לו לבטא את התחושות שלו מנקודת מבטו.

מטרת הדיאלוג אינה לתחקר את הילד שלך, אלא להכיר את עולמו מנקודת מבטו.
למשל, במה הוא טוב, מהם תחומי העניין שלו, מה הוא ממש אוהב לעשות, מה קורה בתחום החברתי, מה הכי קשה לו, מהם הפתרונות שיעזרו להתגבר על הקושי וכו'.

5. ריכוז של כמה כללים פשוטים של 'כן לעשות' ו -'לא לעשות' בתקשורת מקרבת:

6. לסיכום:

דברו אל ילדיכם בכבוד, הפכו תלונה לבקשה, השתדלו לא להכניס שיפוטיות אל השיח, תארו את העובדות בלבד – ללא פרשנות, היו ברורים ומדויקים לגבי הבקשה והוסיפו הערכה לפעולה שבוצעה בעבר. דוגמה:

התחלה רכה – ' כן לעשות'

"אתה זוכר כמה נהנית לקבל הערות חיוביות מהמורה? בוא נראה איך אפשר להמשיך את זה, אני מבקשת שתקפיד להכין את שעורי הבית. אם יש משהו שיכול לעזור לך, תשתף אותי."

התחלה קשה – 'לא לעשות'

"אתה תמיד לא מכין את שיעורי הבית, זה ממש לא בסדר ואני מאוד מאוכזבת…"

7. כמה שאלות אליך לדיון:

• מה היית רוצה לשנות בשיח בינך לבין הילד.ה שלך?
• מה יכול להפריע לך, ליישם כללים אלו?
• מה יכול לעזור לך, ליישם כללים אלו?

מוזמנים להתייעץ איתי, אשמח לעזור.