היי, הפעם אתייחס לקושי שכיח מאוד בקרב בעלי הפרעות הקשב והוא נושא המוטיבציה,
יכולת ההפעלה או במילה אחת: הנעה.
איך אפשר לייצר הנעה גם כאשר לא תמיד יש הנאה מיידית?
לילד שלכם קשה….
להניע את עצמו?
לדחות סיפוקים?
לאזן בין משימות החיים?
לכם יש הרגשה של "פול גז בניוטרל", המון אנרגיה מושקעת אך לא מרגישים בתוצאות?
ומכירים את זה שהילד שלכם…
נזכר ברגע האחרון שיש שיעורים או מבחן?
גם אתם משתגעים שהילד שלכם לא למד למבחן בזמן למרות שאלף פעמים נדנדתם שעליו להתחיל ללמוד והוא טען שהוא יודע את החומר ויש לו מספיק זמן….?
סביר להניח שאתם קוראים לזה דחיינות או כמו שאני בוחרת להתייחס לזה: אתגר ההנעה.
לא "עצלן" או "עושה לכם דווקא"
קצת תאוריה, לטובת ההבנה והמודעות
הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה קוגניטיבית הגורמת לחסכים בחלק מהתפקודים הניהוליים
למה הכוונה תפקודים ניהוליים?
כמו מנהל פנימי שאומר לנו למה לשים לב וממה להתעלם, מה לעשות ומה לא לעשות.
נא להכיר, משפחת התפקודים הניהוליים:
- תכנון
- הפעלה עצמית
- מיקוד במטרה
- ויסות רגשות
- עצירת תגובות אימפולסיביות
- חשיבה גמישה
- בקרה עצמית אובייקטיבית
חסכים בתפקודים ניהוליים גורמים לבעיות ביכולת שליטה באימפולסיביות, בניהול זמן, לקיחת יוזמה בביצוע משימות מורכבות, ובשמירה על המיקוד במשימות שאינן מספקות סיפוק מיידי. אחד החסכים השכיחים יחסית, הוא חסך בתפקוד ההנעה העצמית.
קיים קשר הדוק בין יכולת הנעה לבין תפקודים ניהוליים אחרים כמו למשל, תכנון וניהול זמן.
מה הכוונה קושי בגיוס עצמי להנעה?
היכולת ליזום פעולה ללא דחייה, גם כאשר "לא בא לי".
דחיית משימות היא דרך להתמודד עם רגשות מאתגרים ומצבי רוח שליליים הנגרמים ע"י משימות מסוימות.
בעלי ADHD חיים בתחושה שהכול יסתדר, גם בלי לעשות את מה שצריך.
לכל התנהלות שלנו יש לנו גם רווחים וגם מחירים אשר לא תמיד אנחנו מודעים אליהם.
כאשר המחיר גבוה מהרווח תהיה לנו מוטיבציה לחולל שינוי בהתנהלות.
כאשר המחיר נמוך מהרווח לא תהיה לנו מוטיבציה לחולל את השינוי.
לכן, זיהוי והבאה למודעות את הרווחים והמחירים הוא קריטי על מנת לייצר מנוע לשינוי.
מה הרווח והמחיר כאשר אנחנו דוחים ביצוע של משימה?
הרווחים: הורדת הלחץ, אפשרות לעסוק במה שמעלה לו את הדופמין כמו זמן מסך, הימנעות מכישלון.
המחירים: תחושה של כישלון, תחושת אשם, כועסים עלינו, פגיעה בתחושת המסוגלות, פגיעה תדמיתית.
לא הבנתי, נראה שהמחיר גבוה מהרווח.
אז הילד שלי לא מבצע את המשימה כי?
ילד עם חסך בתפקוד הניהולי – הנעה עצמית לא מצליח לראות לטווח הרחוק וזקוק לסיפוק מיידי כך שלמעשה, הוא מצליח לראות רק את הרווחים ולא מצליח להפנים את המחירים
לכן יש צורך באסטרטגיות לקביעת יעדים ברורים ומציאותיים, ארגון סדרי עדיפויות, זיהוי מכשולים, קביעת תוכניות להתמודדות עם מכשולים. ולבסוף, יש צורך בשיטות תזכורת ומעקב עצמי כדי לסיים משימות.
אחרי התיאוריה נעבור לפרקטיקה והכי טוב להתחיל עם דוגמה
התארגנות הבוקר
כל ערב אני מבטיחה לעצמי ואומרת לילדת הקש"ר שלי: "מחר בבוקר נעשה את זה אחרת. נקום ברוגע ונצליח להתארגן בזמן".
מה קורה במציאות?
אני מעירה אותה בנשיקה וליטוף, היא לא קמה.
עוברת להעיר אותה בדיבור נעים, אח"כ לדיבור יותר אסרטיבי ולבסוף מגיעה הצעקה הראשונה שלי: קומי כבר, אנחנו כולנו מאחרות!! והתגובה מגיעה מיד בצעקה – "תעזבי אותי כבר"!
וכך נמשך כל הבוקר, מריבות אין סוף ביני לבינה, בינה לבין אחותה וגם ביני לבין אחותה כל הבית נמצא כבר בשעות הבוקר על "טורים גבוהים"
אני בדרך ללא מוצא, כל מה שעובר לי בראש הוא:
"זה, לא מה שחשבתי שיקרה, איפה טעיתי, מה אני מפספסת… אני עושה הכל, כל טיפול אפשרי ועדיין זה לא עובד".
כמובן שבדוגמה הזו ישנו שילוב של חסכים במספר תפקודים ניהוליים אך אני אתייחס לתפקוד הניהולי שהוא הנעה/מוטיבציה.
מה למדתי לעשות?
5 כלים בעזרתם נוכל לסייע לילד שלנו לייצר מוטיבציה
כלי 1 – לברר למה זה חשוב לילדת הקש"ר שלי
הרציונאל: חיבור של המשימה ל – "למה זה חשוב לי" מסייע באופן מיידי ליצירת מוטיבציה.
-
- אמא או אבא, קחו רגע פסק זמן וקבעו זמן פרטי עם הילד שלכם לפעילות משותפת כדי לאפשר קיום של דיאלוג "בגובה העיניים".
- דאגו מראש שדבר לא יפריע לזמן איכות זה כמו, אחים קטנים, טלפונים, בן זוג, חברים וכו' אם צריך, בקשו עזרה מבן/בת הזוג או מסבתא/סבא או מחברים.
- את הדיאלוג יש לנהל בסביבה נעימה לשניכם, לכן מומלץ להחליט יחד על זמן, מיקום ואופי הפעילות.
- שאלו שאלות סקרנות והתאימו את השאלות לגיל הילד שלכם.
זכרו כי גם ילדים בני ארבע, יודעים בדרכם לבטא היטב את מה שמניע אותם.
ממליצה מאוד לראות את הסדרה: החיים הסודיים של בני 4 (yes דוקו). - הקפידו לא להיות שיפוטיים ולא לעזור עם "תשובות נכונות" כי אין "תשובה נכונה". קבלו את מה שהילד שלכם טוען/חושב על עצמו מבלי להתווכח אתו או לסתור את התשובות שלו. אפשרו לו לבטא את התחושות שלו מנקודת מבטו.
- מטרת הדיאלוג היא לזהות מה חשוב לו.
נחזור רגע לסיפור הפרטי שלי, גיליתי בדיאלוג כזה כי לילדת הקש"ר שלי חשוב שנסמוך עליה, שנעביר אליה את האחריות וגם שלא נצעק עליה אלא נתקשר בצורה מכבדת. לבסוף, סיכמנו יחד להסתייע גם בכלי מספר 2.
כלי 2 – העברת אחריות והצעה לעזרה
הנעה חיצונית
לפעמים קשה לילד שלכם להתחיל מייד, אבל אם אתם מתניעים אותו, יוכל הילד שלכם להתחיל לצעוד. כלי זה מגיע בשילוב עם הכלי הראשון. לאחר ה- "למה" זה חשוב אפשר לבנות תכנית ליווי בשיתוף הילד שלכם.
מישהו או משהו שיעזור לו לשמור על יכולת ההנעה, זה יכול להיות ההורה, אח, חבר טוב וכדומה.
לעיתים כל מה שנדרש הוא נוכחות של המלווה ליד ילד הקש"ר שלנו.
זוכרים את התארגנות הבוקר של בת הקש"ר שלי?
לאחר שהבנו יחד מה חשוב לה, החלטנו יחד גם מה היא האסטרטגיה שתתאים לה במקרה שלנו בחרנו בסיוע של הנעה חיצונית בדמות של 3 שעונים מעוררים כאשר האחרון שבהם יהיה מרוחק מהמיטה וייאלץ אותה לקום
במקביל, גם אני צריכה ללמוד לשחרר, לסמוך ולהעביר את האחריות אליה – לא פשוט.
אבל גם זה לא תמיד עובד – אז מה עושים?
אני נעזרתי בשני תהליכים נוספים:
- תהליך בקרה
בימים שזה עבד פחות טוב, בררנו יחד מה היקשה עליה להניע עצמה באותו הבוקר ומה עוד יכול לעזור לה במצבים כאלו. ובהתאם לכך ביצענו התאמה נוספת בכלי. - תהליך התוצאה ההגיונית
בכלי הראשון של שיחת הדיאלוג, קבענו יחד מה תהיה התוצאה במידה ותבחר להתמהמה ולמשוך את זמן ההתעוררות.
בסיפור שלנו, היא נאלצה להגיע לביה"ס בכוחות עצמה גם במחיר של איחור, כאמור האחריות היא שלה.
כלי 3 – יצירת הנאה מיידית המאפשרת הנעה
היות "והאויב של ההנעה" הוא הקושי בדחיית סיפוקים אני מציעה לכם לרתום אותו לטובת יצירת מוטיבציה.
מה הכוונה?
החיזוק החיובי – מה שמייצר הנאה מיידית.
ישנם שני סוגים של חיזוקים חיוביים:
גם בכלי זה, בצעו בקרה אחת לתקופה ובדקו יחד אתו מה עבד, מה פחות עבד ומה השינויים שרצוי לבצע.
- חיזוק מילולי
עידוד לא כמו בתחרות ספורט. עידוד שמבטא כי אתם רואים את המאמץ, אתם רואים את חצי הכוס המלאה ואתם מפנים את הפנס לשם. ילד קש"ר, לרוב, חווה אחד או יותר מהתחושות הבאות: תסכול, כישלון, אי עמידה בציפיות ותחושת מסוגלות נמוכה.
לכן, הוא זקוק שהסביבה ובפרט אתם ההורים תראו את ההשתדלות ואת המאמץ וגם תראו לו אותם. - חיזוק "חומרי" מיידי
ילד שיש לו קושי במשימה ישתף יותר פעולה כאשר זמן ההתארגנות הופך לחוויה טובה.
שני רעיונות לדוגמא בהתאם לגיל:
- אפשר להמציא יחד עם הילד משחק ולבנות יחד לוח משחק שלבים. מעבר בהצלחה של כל שלב בהתארגנות, יזכה במתן "שובר פרס". חישבו יחד עם הילד, מה ירצה לקבל תמורת שוברי הפרס האלו. כמובן בהתאמה לערכים ולכללים של הבית.
- בשיתוף עם הילד למצוא מה יכול להיות להוות סיפוק מיידי במידה וסיים את כל התארגנות הבוקר לפני הזמן.
ככלל, אני ממליצה לזכור: לשימור התנהגות חיובית, תנו חיזוקים חיוביים מידיים.
כלי 4 – ספירה קצרה לאחור ושיגור
מל רובינס, מרצה ומאמנת תפקודים ניהוליים, מצאה כי כאשר אנו רוצים לבצע פעולה "שלא בא לנו" לעשות, יש חלון של חמש שניות בין הדחף לביצוע לבין הרצון לוותר.
- ברגע שקיים דחף להתחיל משימה חשובה ויש היסוס קטן, מתחילים בספירה לאחור כמו בשיגור חללית: חמש…, ארבע…., שלוש…., שתיים… אחת…. צא.
- עוברים למצב עמידה ומכוונים את הגוף לעשייה.
ככל שהילד שלכם ישתמש בכלי זה כך הביטחון העצמי שלו יעלה וייבנה הרגל חדש של עשייה.
כלי 5 – חלוקת משימה לתתי משימות קטנות (שיטת פומדורו)
לעיתים, ישנן משימות שנראות כל כך גדולות עד כדי בלתי אפשריות, מה שמייצר המון לחץ. במצב הזה הילד שלנו נרתע.
זוכרים כי הבריחה מהמטלה מורידה את הלחץ?
כלי זה עובד מצוין, למשל, עבור משימת הכנה של שיעורי הבית.
השיטה פשוטה:
- הגדירו מראש את המשימה.
- חלקו את המשימה לשלבים קטנים המאפשרים ביצוע מיידי.
- דאגו להרחיק את כל הגורמים הפוטנציאליים היוצרים הסחה. כמו, מסכים.
- כוונו או בקשו מילדכם לכוון שעון לטווח הזמן הרלוונטי והרצוי לשלב.
- הילד מבצע את השלב בזמן שנקבע ללא הפרעות.
- עם צלצול השעון, אפשרו לילד לקחת הפסקה קצרה, תחומה בזמן ידוע מראש.
- במעבר לשלב הבא, מפעילים שוב טיימר.
- לאחר מספר סבבים, כמוסכם מראש ביניכם, ניתן לעשות הפסקה גדולה יותר.
- גם כאן יש לבצע את שלב הבקרה, לבדוק האם היתה הערכה נכונה של הזמן הנדרש עבור כל שלב? מה עבד? מה פחות עבד? ומה ההתאמות הנדרשות?
מה ילדת הקש"ר שלי ואני עשינו?
- חילקנו את התארגנות לשלבים קטנים: לקום מהמיטה, לבצע את פעולות הרחצה, להתלבש, להסתרק, לאכול ארוחת בוקר, לקחת את הציוד, לנעול נעליים ולצאת.
- סיכמנו כי לא מדליקים את הטלוויזיה ו/או המחשב בבוקר ואת הטלפון מכניסים לילקוט.
- לכל שלב הגדרנו משך זמן לביצוע וכיוונו טיימר.
- בסיום השלב, עברנו שלב יחד עם הפעלת טיימר עבור השלב הבא, במקרה של התארגנות בוקר אין צורך בהפסקה.
- סיכמנו שאם נותר מספיק זמן בסוף ההתארגנות, אפשר לקבל 10 דקות זמן מסך ובתנאי שנצא בזמן שהוגדר ליציאה.
כאשר נעזרים בכלי זה במשימת ההכנה של שיעורי הבית או למידה למבחן אזי רצוי לעשות הפסקה "פעילה" למשך 10 דקות אחרי כל פרק זמן של 15-25 דקות.
תלוי בגיל הילד וביכולות שלו להתרכז לאורך זמן, לאחר שלושה סבבים לעשות הפסקה "פעילה" גדולה יותר, למשל 30 דקות.
לסיכום
מה שהבת שלי ואני עשינו הוא למעשה שילוב של כמה מן האסטרטגיות והכלים שתיארתי.
אין כאן קסמים, יצירת שינוי הוא תהליך, זה לא קורה ביום אחד.
שתינו עשינו עבודה, היכולת שלי לשחרר את השליטה והיכולת שלה להניע את עצמה.
לשם כך נדרשים התמדה ונחישות מתוך כבוד הדדי לערכים שלה ושלי והבנה של הפרעת הקשב כפי שבאה לידי ביטוי אצל הבת שלי.
הסתייגות חשובה: היות והפרעת הקשב באה לידי ביטוי באופן שונה אצל כל אחד הרי שגם הכלים והפתרונות אינם זהים.
אין מתכון מוכן אשר מתאים לכולם.
