הדמעות עומדות בעיניה. אני מסתכלת עליה, בעיניים שלה אני רואה עצב גדול ובשפת הגוף שלה אני רואה את הוויתור שלה על הילדה שלה.

"אני הרמתי ידיים" היא אומרת וממשיכה: "אין לי מושג מה עוד אני יכולה לעשות. מילא, שתמיד הבקרים היו כמו סיוט אחד גדול. אבל עכשיו, היא בכלל לא מוכנה ללכת לביה"ס. לא מעניין אותה כלום, ביה"ס מבחינתה מיותר"

אז מה ביקשתי מאורית לעשות שלב אחר שלב ובהדרגה.

בבית:

א. בנו בסיס חזק של תקשורת פתוחה ורציפה עם הילדה שלכם:

• • עשו "שיעורי בית" ולמדו מהם הרווחים וההפסדים שלה כשהיא נשארת בבית או הולכת לביה"ס.
  • נהלו שיחה נעימה איתה כשכולכם רגועים.
  • המודעות וההוויה שלכם היא שאתם יודעים כי קשה לה באמת.
  • צרו מרחב בטוח ומוגן בשבילה כדי שתוכל להיפתח ולשתף אתכם בתחושות והקשיים שלה.
  • איך לנהל את מהלך השיחה?
    דברו תמיד בטון רגוע, בטוח ואסרטיבי.
    על השיחה להתקיים ממקום של שיתוף, הבנה, דאגה ובניסיון למצוא יחד את הפתרונות.
    הפגינו אמפתיה לקושי, הביעו אמון בחוזקות שלה, חישבו יחד על הפתרונות שיכולים לעזור להתגבר על הקושי.
    הורידו את אלמנט אי הוודאות לאפס. ספרו לה על השינוי בהתנהלות בבית מהיום והלאה. הסבירו בדיוק רב, מהם המהלכים שתעשו עד אשר תחזור ללימודים.
    שאלו אותה מה לדעתה, הרווח וההפסד כאשר היא הולכת לביה"ס. שקפו לה את הרווחים וההפסדים שלה בשתי האפשרויות.
    הראו לה כי מאזן הרווח יהיה גדול יותר כאשר תלך לביה"ס וגרמו לזה לקרות.

ב. גייסו מעגל תמיכה רחב כמו אחים/אחיות,  משפחה מורחבת, חברים ועוד. המסר הוא, אנחנו מאמינים בך ומתגייסים כולנו לעזור לך.

ג. כאשר היא מסרבת ללכת לביה"ס – התשובה שלכם היא: "אין לנו שליטה על מה שאת עושה אבל, לא נוותר עליך ולא נוותר על התפקיד והאחריות שלנו כהורים".

ד. הפגינו נוכחות, התמדה ונחישות כל הזמן.

ה. המשיכו לשמור על השגרה, הרוטינות והחוקים: סדר יום, שעת השינה, שעת ההשכמה גם כאשר אינה הולכת לביה"ס.

ו. במהלך יום הלימודים, עליכם להתייחס אליה כאל תלמידה. זוכרים את מאזן הרווח וההפסד?
לכן, היא לא תוכל להנות מזכויות יתר בגלל שנשארה בבית למשל: לא יהיה לה זמן מסך כשהיא נשארת בבית.

שלושת החוקים המרכזיים:

1: אל תנהלו את השיחה ממקום שיפוטי, של ביקורת, של האשמה, של אכזבה.

2: חיזוק חיובי להתנהגות חיובית במקום להאיר את ההתנהגות השלילית.

3: בשום אופן אל תכנסו לקרב עם הבת שלכם.

יחד עם ביה"ס:

א. יידעו את הצוות החינוכי כי לבת שלכם יש כרגע קושי להגיע לביה"ס ואתם מבקשים את כי יסייעו לכם. הן בקשר רציף מולכם והן בהתנהלות מול הבת שלכם.

ב. בקשו מהצוות החינוכי, לגייס את החברים שלה כמעגל תמיכה לשם שמירה על רציפות הקשר עם החברים. זה יהווה עוד גורם מניע לחזור ללימודים.

ג. בקשו מהצוות החינוכי להראות לה את החוזקות ולעודד על מאמץ והשתדלות. מה שפחות "להאיר" בפנס על ההתנהגות השלילית.

ד. בקשו למצוא הזדמנויות להעצים אותה גם בעיני חבריה לכיתה. על ידי משימות ייחודיות המביאות לידי ביטוי את חוזקותיה.
למשל: להעביר מצגת מעניינת על תחום עניין שלה. אם יש לה חוזקה של מנהיגות: לתת לה להוביל פרויקט. היה והיא יזמית: להניע אותה ליזום פרויקט חברתי למשל. אוהבת לתרום ולהתנדב?: כדאי לתת לה משימות של עזרה הדדית לחברים בכיתה בנושאים שונים ועוד.

ה. קבעו פגישות מעקב לעיתים קרובות ועבדו יחד עם הצוות החינוכי.

 הכי חשוב: אל תוותרו עליה ולכן, אל תוותרו על שום שלב מהשלבים הרשומים.

"אני כבר מרגישה שאני יודעת מה עלי לעשות", לא באמת רוצה לוותר עליה, פשוט לא היה לי מושג מה אני יכולה לעשות". אורית מזדקפת על הכיסא, והנה מופיע גם חיוך קטן.