- זה כמו לנהוג בגשם עם מגבים שלא עובדים טוב, כל השמשה הקדמית מלוכלכת, אתה נוהג במהירות ומתוסכל שאינך רואה טוב.
- זה כמו להקשיב לתחנת רדיו כשיש הרבה רעש סטטי, אתה צריך להתאמץ מאד כדי לשמוע את השידור.
- יש לך רעיון אחד ואתה חייב לבצע אותו מיד ואז יש לך רעיון אחר לפני שגמרת את הרעיון הקודם, אבל אתה מוכרח לבצע את הרעיון החדש.
אז כמובן בא רעיון שלישי ואתה עובר אליו… ואז אנשים אומרים שאתה בלגניסט ואימפולסיבי.
אתה באמת ובתמים התאמצת, אבל יש כוחות בלתי נראים שמושכים אותך לכאן ולכאן ומקשים עליך להתמקד במשימה.
זאת ועוד, המרץ שלך כל הזמן עולה על גדותיו ונשפך החוצה.
אתה מתופף באצבעות, מרעיד את הרגל, מזמזם שיר, מסתכל לכאן ולשם, מתמתח, משרבט… ואז אנשים חושבים שאתה לא שם לב ולא מתעניין – אבל, למעשה, אתה רק הוצאת את עודף המרץ שלך כדי שתוכל להקשיב.
- זה כמו זמזום. להיות כאן ושם ובכל מקום. מישהו חכם אמר פעם, "הזמן הוא זה שמונע מהכל להתרחש בבת אחת". הזמן מחלק את מה שקורה לקטעים נפרדים כדי שנוכל לעשות דבר אחד בכל רגע. בהפרעת קשב זה לא קורה. בהפרעת קשב הזמן קורס, הופך להיות חור שחור.
אדם עם הפרעת קשב מרגיש כאילו הכול מתרחש בבת אחת וזה גורם לו חוסר שקט פנימי ואפילו בהלה.
הוא מאבד את שיקול הדעת ואת היכולת לקבוע עדיפויות. הוא נמצא כל הזמן במצב הכֵן, מנסה לשמור על העולם שלא יתמוטט לו.
- זה כמו שזורקים עליך, בו זמנית, עשרות כדורי טניס ומצפים ממך לתפוס את כולם.
- זה כמו שאתה יוצא מהכיתה באמצע שיעור, חוזר אחרי רבע שעה ואז מצפים ממך לדעת כל מה שקרה בכיתה באותו הזמן.
ואיך זה אצלכם?
