"אני לא יכולה לחבק אותו, להגיד לו שאני אוהבת אותו. אני כל כך כועסת ומאוכזבת ממנו כל הזמן, קשה לי."
כך אמרה לי א' עם דמעות בעיניה באחת מהפגישות, ואני הרגשתי כיווץ בבטן, עבורה ועבור הילד שלה.
בינינו, מי מאיתנו לא נתקלה בתחושה הזו? זו תחושה קשה מאוד המלווה באשמה נוראית.
מה עושים יחד בתהליך?
לימדו על הפרעת הקשב בכלל ואצל הילד שלכם בפרט.
- מהי משמעות הפרעת הקשב אצל הילד שלכם ומה שנלווה אליה.
כמו, במקרה הזה, כאשר קיים גם קושי בוויסות החושי.
מהי החוויה של הילד שלנו? כאשר אנחנו באמת מבינים הקשיים האובייקטיביים שלו הרי שגם התחושות שלנו תהיינה שונות. - הילד שלנו לא רוצה להכעיס, לא רוצה "לעשות דווקא" אלא להיפך, הוא רוצה לדעת שרואים אותו, מקבלים אותו ואוהבים אותו.
לילדים, יש מטרה מרכזית אחת אשר אינה מודעת:
להיות נאהבים, מוערכים, שיראו אותם ובעלי מקום ייחודי ומשמעותי.
לעיתים, הדרך של הילד שלנו תהיה מוטעית כדי להשיג את המטרה אך הוא יעשה ככל יכולתו כדי להשיג מטרה זו. - לילד שלנו חסרים כלים להתמודד עם האתגרים שלו כמו כעס, אכזבה, תסכול, עם האכזבה והכעס שלנו ועוד ועוד.
עשו היכרות עם הילד שלכם, הכירו בו את הצדדים השונים והנוספים שבו וכמובן, העצימו שם.
- לראות ולהכיר את החוזקות לצד הפחדים שלו.
כך שמחד, נוכל להעצים את החוזקות ולעזור לו להתמודד עם הפחדים מאידך. - לשקף לו את הדרך שעשה, גם אם התוצאה לא הייתה כפי שציפינו/כפי שהוא ציפה.
על הדרך לעשות זאת, תוכלו לקרוא במאמר: "נעה מוותרת, לא מנסה, לא אכפת לה מה הקשר בין ילדת הקש"ר לבין עידוד" . - חשוב לזכור, ביקורת אינה מעודדת ואינה מייצרת מוטיבציה. רצוי, להחליף ביקורת בשיתוף, בשיקוף, בשאלת שאלות המעודדות חשיבה לפתרונות ולפעמים מומלץ לשחרר בכלל. כמובן, שהכל תלוי הקשר.
תרגלו גם יכולת להעניק פרשנות אחרת.
- כאשר נוכל לתת פרשנות אחרת להתנהלות של הילד נוכל גם לנהל את הרגשות שהפרשנות שלנו מייצרת למעשים ולמילים של הילד שלנו.
- כאשר נוכל לתת פרשנות אחרת, נוכל להוות דוגמה לילד שלנו וללמד גם אותו להעניק פרשנויות אחרות כך יוכל ללמוד גם לשלוט ברגשות המתעוררים בו וע"י כך גם לנהל את התגובות שלו.
העבירו מסר שאתם סומכים עליו.
- תנו לילד שלכם תפקידים בבית בהתאם ליכולות ולגיל. כך ירגיש משמעותי וחבר צוות התורם את חלקו במשפחה.
- העבירו לילד שלכם אחריות בהתאם ליכולות ולגיל. משמעות של העברת אחריות היא בכך שאנחנו לא עושים את המשימות במקומו אבל כן נעזור לו כאשר יבקש את עזרתנו.
- שתפו אותו גם במה שעובר עליכם, תנו שמות לרגשות שלכם: כעס, עצב, שמחה, פחד.
- התייעצו איתו, בעיקר במה שנוגע אליו אבל לא רק.
- עזרו לו להגיע לפתרונות. תשאלו אותו במה הוא מתקשה, תבדקו איתו מה יכול לעזור לו או מה הוא יכול לעשות בפעם הבאה.
ולסיכום
למידה, היכרות, העצמה, שיתוף, שיקוף והעברת אחריות והרבה חיבוקים, בדיוק כמו שהיינו רוצים שיחבקו אותנו.
ומה קרה עם א'?
מצטטת מדבריה
"בתהליך הזה חוויתי המון תחושות ורגשות. בכל פעם שניתחנו סיטואציה הבנתי שאפשר גם אחרת.
חוויתי תקווה, אני רואה שיש עתיד זה בידיים שלי. אני רואה את השיפור והוא משמעותי.
אני לומדת לנהל עם הילד שלי שיחות להקשיב למה שהוא אומר, אני יודעת שיש לי עוד דרך לעבור, אני עובדת על עצמי כל הזמן כי אני מבינה שהאחריות היא שלי (אני המבוגר האחראי כאן).
היו רגעים בתהליך שלא היה לי קל, אפילו הרגשתי לפעמים שזה מעיק. אבל, את בנחישות המשכת לאתגר אותי עד אשר קבלת את התשובה העמוקה שהיא זו שגרמה לי לראות דברים אחרת ואופן עמוק יותר.
למדתי כי הכל בסופו של דבר הוא סביב התקשורת.
את היית עבורי ללא תנאים פיזית ורגשית. הרגשתי שיש לי אוזן קשבת, שאת מבינה אותי ללא טיפת שיפוטיות. עזרת לי לפתוח את האופקים שלי, להרחיב את זווית הראיה שלי, עזרת לי להגדיר לעצמי מהי העבודה שאני רוצה לעשות. עזרת לי להבין את הבן שלי ואין משהו שהיה חשוב עבורי כמו להבין אותו. במקביל גם לא ויתרת לי ועלי כשהיה צריך המשכת להתעקש איתי, מיקדת אותי ודאגת ללכת איתי במסע הזה. יש בך יכולת לבסס אמון ותקשורת פתוחה והיה לי מאוד קל להיפתח אליך."
