הבלוג

תמיכה רגשית נחוצה יותר מתמיד

פורסם בתאריך: 04.04.24
את הפוסט הזה כתבתי שבוע לאחר אותה "שבת שחורה" של ה- 07/10/2023.
לא הצלחתי לסיים את הכתיבה ובטח שלא להביא את עצמי לפרסם אותו.
הלב שלי כבד, והמילים נאבקות לבטא את כל הרגשות שמשתוללות בתוכי.
הבלתי מתקבל על הדעת, הבלתי נתפס, הדעת לא יכולה להכיל ולעכל את כל מה שקרה ועדיין קורה.
כל בוקר, מאז אותה שבת אני שואלת את עצמי איך אפשר להמשיך "כרגיל"?

לא אחת משווים את מה שקרה באותה "שבת שחורה" וארורה לשואה.

זה הזכיר לי את הספר שכתב ויקטור פרנקל "האדם מחפש משמעות" אז חזרתי לדפדף בו השבוע.
בספר ויקטור פרנקל נותן תשובה לשאלה: איך יכול אדם אשר איבד את כל אשר לו ועבר גיהינום עלי אדמות, למצוא טעם בחיים ולשמרם?
כל הנסיבות בהווי מחנה הריכוז חוברות יחד כדי ליטול מהאסיר את אחיזתו בחיים. כל מטרות החיים מתערערות.

נשארת רק "האחרונה בחירויות האדם" – היכולת "לבחור את עמדתו במערכת נסיבות נתונות."

 

אני בוחרת להמשיך למען הילדים שלי ולמעני.
לא להתייאש ולא להרים ידיים.
נכון, זו הליכה על חבל דק בתוך מערבולת של רגשות אך בתוך המערבולת הזו יש גם תקווה.
תקווה שלאחר החושך הזה יפצע האור, האור שהוא פוטנציאל לשינוי.

ומתוך ההבנה של הבחירה שלי, גייסתי את האומץ לפנות לקבל תמיכה רגשית מהמאמנת האישית שלי שמלווה אותי מזה זמן רב. רק תמיכה רגשית ולא תוכניות גדולות.

למה אומץ?
כי מרגיש לי כל כך שולי, כל כך לא רלוונטי להציג את המערבולת של הרגשות שלי ואת הקשיים האישיים "הקטנים" שלי כאשר יש אנשים שמתמודדים עם גיהינום שלא רואים את סופו.

היא עזרה לי. עזרה לי להבין שזה בסדר גם אם לכאורה הקשיים הם "רק" קשיי היום-יום גם אם רק יש לי התקף חרדה בכל פעם שאני שומעת אזעקה. הכול בסדר הכול לגיטימי.

בסופו של דבר כולנו חווינו סוג של טראומה.
תזכרי, שאני כאן עבורך.
נ.ב. מכאן אני רוצה להודות לך, סאלי תדמור על התמיכה הרגשית שהצעת לי ועל העזרה שלך תמיד. תודה.
רונית גויכמן

מאמנת אישית מוסמכת מכון
אדלר, בוגרת התמחות
באימון אישי וליווי הורים
לילדי קש"ר בשיטתECC
ובוגרת תכנית התמחות
באימון אישי ומשפחתי
לבעלי הפרעות קשב
AD(H)D אוניברסיטת
.בר-אילן

לקבלת תוכן נוסף,
הצטרפו לניוזלטר

לשיתוף הכתבה

השארת תגובה

כתבות נוספות שיכולות לעניין אתכם

דילוג לתוכן