בחלק מהימים זה יכול להרגיש כאילו לילדי הקש"ר שלנו יש רצון חבוי לנקמה.
אנחנו אומרים להם לצאת… הם נכנסים.
אנחנו אומרים להם לעצור… הם הולכים.
אנחנו מבקשים מהם להתחיל את שיעורי הבית, והם מסתכלים עלינו ומדליקים את הטלוויזיה.
וואו, כמה זה מרגיז כאשר הילדים שלנו "עושים לנו דווקא" ומתעלמים מכל האזהרות או ההנחיות שלנו.
זה גם מערער אותנו כהורים: "מה אני עושה לא נכון? איפה אני טועה?"
אני רוצה להרגיע ולנרמל: אתם לא לבד!
ההתרסה היא אחד האתגרים הנפוצים ביותר איתם מתמודדים הורים ומורים לילדים בעלי הפרעת קשב.
כמאמנת אישית ומדריכת הורים בתחום הפרעת הקשב, בכל פעם שהורה אומר לי שהילד שלו "עושה לו דווקא", אני תמיד מנסה לחפור לעומק כדי לגלות את הסיבה – למה?
נתחיל בהבנה שהילדים שלנו לא הגיעו לעולם כדי "לשגע" אותנו ולעשות לנו דווקא.
התרסה היא לרוב סימפטום לקושי של הילד או של סביבתו.
אני רוצה לחלוק איתכם 4 סיבות אפשריות להתרסה אצל ילד הקש"ר.
- פערים בתפקודים הניהוליים
יום אחד הגיעה אלי לקליניקה נערה לפגישת היכרות ראשונית. ביקשתי ממנה להשלים כמה עובדות במתמטיקה במהירות למשך דקה. לאחר שנתתי לה את ההוראה, היא התחילה לצעוק, "לא, אני לא יכולה. אני לא יכולה לחשוב." זה היה לאחר יום ארוך בביה"ס, ויכולתי בהחלט להבין על פי ההתנהגות העצבנית ומהקושי שלה להתמקד שהאמירה הזו שלה הייתה ממש נכונה.
למרבה המזל, הנערה המתוקה הזו יכלה להשמיע שפשוט קשה לה מאוד להתמקד עוד דקה אחת. עם זאת, לא כל הילדים שלנו אומרים לנו מתי המיקוד שלהם מגיע לקצה גבול היכולת שלהם ולכן, נראה במקום זאת, ויכוח או הימנעות או ניסיונות לניהול משא ומתן.
לפעמים הילדים שלנו פשוט מוצפים ואין להם את הכישורים הדרושים כדי להתחיל ו/או להשלים משימה שנראית לנו די פשוטה.
אותו דבר יכול להיות נכון גם לגבי התפקודים הניהוליים האחרים כמו, ארגון ותכנון.
האם אי פעם ביקשתם מילד הקש"ר שלכם לנקות את החדר שלו, והוא אמר לכם שהוא לא יכול או לחילופין, לא בצע את המשימה?
אני ממליצה:
לפרק את הבקשות הגדולות והכלליות למשימות קטנות הניתנות לניהול.
בתחילת הדרך אף נעניק להם מעט סיוע.
לפעמים הם רק זקוקים לנוכחות שלנו לידם כדי שיוכלו להניע ולבצע את המשימה.
- פערים בלמידה
קרן, נערה נבונה מאוד בת 13 בעלת הפרעת קשב ודיסלקציה הגיעה למפגש בקליניקה וסיפרה על החוויה שחוותה באותו היום בביה"ס:
המורה קראה לה אל הלוח וביקשה ממנה לרשום תשובה על הלוח בפני כל הכיתה והיא סירבה בתוקף, המורה כעסה והוציאה אותה מהשיעור.
בשיחה איתי היא הסבירה שהיא התביישה וחששה כי החברים בכיתה יצחקו עליה והעדיפה את הכעס של המורה על פני המבוכה שחשה מול חבריה לכיתה וזו הסיבה האמיתית להתרסה שלה.
בינינו, האם גם לנו כמבוגרים קרה שחווינו חוויות דומות אשר גרמו לנו להתנגד?
ילד הקש"ר שלנו אינו עצלן הוא רוצה להצליח כאשר הוא יכול.
על ידי ביצוע של כמה התאמות, היא יכולה היתה להשיב לשאלה בדרך אחרת, מה שהיה עוזר לה להתמקד בתשובה ולא לדאוג לשיפוט ע"י החברים שלה בכיתה. - חרדה
חלקכם בוודאי מכירים את זה כשהילד שלכם התחיל לבקר בגן לראשונה, הוא סירב להיפרד, הוא נצמד אליכם, בכה וצעק לא! האם הוא התריס? ובכן, טכנית, כן, כי הוא עשה בדיוק את ההפך ממה שבקשתם. האם זה בגלל שהוא רק רצוה להיות שובב? ממש לא.
הסיבה היא שבפתח הגן עומד ילד מפוחד המנסה נואשות להימנע ממצב שגורם לו לחרדה ובהלה מוחלטת.
כולנו (מבוגרים וילדים) ננסה להימנע ממצבים שבהם אנו חשים חרדה. הדרך של "הטייס האוטומטי" שלנו כדי לשמור עלינו מפני סכנה (אמיתית או מדומה) היא ע"י לחימה, בריחה או קיפאון.
אז אם ילד הקש"ר שלכם מתריס, תנסו לבדוק מהי הסיבה וממה הוא מנסה להימנע.
- הרבה ביקורת
באחד מהימים לאחר יום העבודה ולאחר שסיימתי מספר ממטלות הבית, חזר בן הזוג שלי הביתה והתלונן על מספר הכלים אשר נותרו בכיור 😊
מכירים את זה? אני לא יודעת מה איתכם, אבל כשמתחילים להעביר עלי ביקורת לאחר יום עבודה מחוץ לבית ובבית, אני מתגוננת והופכת עצבנית, אוקיי, הופכת מאוד עצבנית!
הדבר נכון גם לגבי ילד הקש"ר שלנו.
ילדי הקש"ר שלנו סופגים המון ביקורת יותר מבני גילם אשר אינם בעלי הפרעת קשב. הביקורת השלילית והמשוב השלילי יכולים לגרום לילדים שלנו להיות לא אחת בעמדת התגוננות, מתוסכלים ומאוד כועסים.
תפקידנו כהורים "להפוך את התקליט" ולהפחית את הביקורת השלילית על ידי הדגשת החוזקות שלהם, עידוד ההתנהגויות החיוביות, עידוד על השתדלות ורצון.
תראו, איך קשר אחד קטן עוזר לנו לפרום את ההתמודדות עם הקש"ר ובכך לאפשר גם לילד שלנו להגיע רחוק!
אם אתם מכירים אחד או יותר מהגורמים הללו בילד הקש"ר שלכם? האם יש גורמים נוספים שפספסתי?
ספרו לי על כך בתגובות.
זכרו, יש באפשרותכם לעזור לילד הקש"ר שלכם, יש כלים ויש אסטרטגיות שאף אחד לא מלמד אותנו כשנולד לנו ילד.
אשמח לעבור איתכם את המסע הזה, לעודד ולהזכיר לכם שאתם אף פעם לא לבד!
